הברון הירש, חברת יק''א והציונות

הברון מוריס דה הירש היה גדול הפילנתרופים היהודים של שלהי המאה הי''ט. חברת יק''א שהוקמה על ידו ב-1891 הפכה להיות הגוף המיישב העיקרי בארץ ישראל בראשית המאה שעברה וזאת בניגוד לייעודה העיקרי שהיה מציאת פתרונות התיישבותיים ליהודים שגרו בתחום המושב באימפריה הרוסית והעברתם למדינות קולטות הגירה ובעיקר לארגנטינה. לאחר מותו של הברון החלה יק''א לעזור ליהודים בארץ ישראל. הברון הירש עצמו התנגד לעזרה כזו והביא נימוקים אבים.

הודות לממון הרב שקיבלה חברת יק''א מהברון נקנו אדמות רבות עליהן הוקמו יישובים רבים בארץ ישראל. חלקם על ידי ההסתדרות הציונית כגון : כנרת, דגניה, מרחביה ועוד. יהושע חנקין היה סוחר קרקעות בשליחותה של יק''א ועמד לקנות בשליחותה את אדמות פולה בעמק יזרעאל.

יק''א נתנה עזרה למושבות שלא נתמכו על ידי הברון רוטשילד ולבסוף בראשית המאה  העשרים נחתם ביינה לבין הברון רוטשילד הסכם בו יק''א תיקח לידיה את ניהול המושבות שהיו תחת חסותו.אין אנו יודעים איך הייתה פועלת יק''א אילו הברון חי עוד כמה שנים. האם הייתה נכנסת לעסקי ההתיישבות בארץ יחד עם הברון רוטשילד. זאת לעולם לא נדע.

עצם העובדה שמיד לאחר מותו החלה יק''א לעזור למעלים התיישבותיים בארץ מראה שהיו כנראה גורמים ציוניים בהנהלת יק''א או כאלה שהגישו עזרה ומציאת פתרונות התיישבותיים ליהודים בארץ ישראל גם אם ממניעים ציוניים גרידה.

הברון הירש היה המממן העיקרי של חברת  כי''ח – על ישראל חברים. 'כל ישראל חברים' השקיעה כספים רבים בענייני חינוך בארץ ובעולם ללא התערבות הברון.יש הרואים בהתעקשותו של הברון הירש להתמקד בהתיישבות בארצות אחרות ובלבד לא בארץ ישראל עניין טכני. כלומר ההתיישבות בארץ ישראל לפי הירש לא התאפשרה בשל גורמים רבים כגון: שלטון תורכי עוין שהירש נכווה ממנו כשעשה עימו עסקים ולא רצה עוגמת נפש נוספת, כשהעסק בדיני נפשות. המצב הכלכלי בארץ היה רעוע, ארץ ישראל הייתה נחשלת וללא תשתיות מתאימות להתיישבות מודרנית, מחלות רבות, מצב ביטחוני  קשה.   יש הגורסים שהייתה זו אידיאולוגיה מבוססת שהביאה את הברון להעדיף ארצות אחרות ובלבד לא ארץ ישראל. מבחן התוצאה מראה שהברון הירש לא פעל ממניעים ציוניים.

 

הברון מוריס זה הירש

הברון הירש (1831 – 1896) נולד בגרמניה למשפחה יהודית אמידה. הוא היה בנו השלישי של יוסף פון הירש מתוך עשרה ילדים. אימו הייתה בת למשפחה יהודית אורתודוקסית מפרנקפורט ודאגה שילדיה יקבלו חינוך יהודי דתי. אחד ממוריו היה יצחק ברנאי שהפך מאוחר יותר החכם של המבורג. סבו יעקב היה היהודי הראשון בבוואריה שהורשה להחזיק אחוזה ואף זכה בשנת 1818 בתואר האצולה ברון  לאחר שהפך לבנקאי הראשי של  מלך בוואריה. תואר אצולה היה נדיר ביותר אצל יהודים (זהו תואר שעובר בירושה אבל נחשב נחות לעומת תוארי אצולה אחרים כמו רוזן או דוכס). לפני קבלת שוויון זכויות ליהודים על ידי נפוליאון בשטחים שכבש ברוח המהפכה הצרפתית תוארי אצולה ליהודים היה בבחינת  חלום רחוק ובלתי אפשרי.

מוריס נכנס לעסקי המשפחה כשהיה בן 17. כשהיה בן 24 עבר לעבוד בבנק בישופסהיים וגולדשמיט. לבנק היו סניפים בבריסל, לונדון ופריז. מר בישופסהיים סמך על מוריס הצעיר וראה בו נכס לבנק. הירש ניהל את הסניף הפריזאי של הבנק. מטעמים ששילבו רומנטיקה ועסקים נשא מוריס לאישה את קלרה בתו של בישופסהיים.

כישוריו של מוריס הביאו אותו לעושר עצום. הוא היה אדם בעל קלסטר פנים צר מעוטר בשפם עבות שקצותיו סולסלו בקפידה. הוא אהב לצעוד למרחקים עצומים, להשתתף במסיבות ולעבוד ללא לאות. בכל הליכותיו ניכר כי ניחן באותו ביטחון עצמי שכסף עשוי להקנות למחזיקים בו. מרכז הכובד של עסקיו היה בהשקעות עצומות במפעלי פיתוח רבים באירופה ומחוצה לה. תחילה עסק בנחושת ובסוכר אחר כך רכש התמחות עסקית בתחום מסילות הברזל. תחום שדרש הבנה בטכנולוגיה, בתקשורת ובפוליטיקה כאחד.

עסקיו המסועפים הביאו אותו להתיידד עם נסיכים ומלכים. שניים מידידיו הקרובים היו נסיכים ססגוניים שגרמו מבוכות לא קטנות לבתי המלוכה האירופיים. האחד היה אדוארד השביעי, מהמר כפייתי והולל גס רוח בן דוד וידיד הצאר הרוסי ניקולאי. דרך היכרותו שם הנסיך מווילס יורש העצר הבריטי ניסה הברון הירש להתקבל לחוגי האצולה הגבוהה באירופה.

השני היה רודולף, יורש העצר חסר האחריות של האימפריה האוסטרית. רודולף נישא בעל כורחו לנסיכה הבלגית סטפני, נערה מגושמת ומכוערת, חסרת נימוס וכנראה גם לא חכמה במיוחד. הוא התרועע עם שורת מאהבות. עם האחרונה ווסטרה בת השבע עשרה נסע לטירת מאיירלינג ושם התאבדו השניים בצוותא. הברון הירש נהג להלוות לנסיכים הללו כסף רב למימון הוצאותיהם. יש להניח כי דרש מן הלווים ריבית נאה ואף הסתייע בחבריו לשם קיצור הליכים בעסקיו במדינותיהם.

בשנת 1869 קיבל הירש זיכיון לבניית מסילות ברזל באזורים האירופאים של האימפריה העות'מנית. תחום זה הפך למוקד פעילותו ובו הוא רכש את עושרו ומעמדו בזירה הכלכלית והפוליטית באירופה.

השתייכותו של הירש לקבוצת בישופסהיים הציבה אותו בעמדת יריבות עם בית רוטשילד. עסקי הבנקאות של הרוטשילדים היו במאבק מתמיד מול קבוצת בנק בישופסהיים. העימות היה קשור למדיניות כלפי התעשייה המתפתחת באירופה. התפתחות התעשייה הייתה מותנית באספקת קווי אשראי גדולים לטווח ארוך ובריבית נמוכה.

הבנקאות המסורתית אותה ייצגו הרוטשילדים התפתחה בטרם החלה המהפכה התעשייתית. מקורות הרווח שלה היו סחר בינלאומי ומלוות מדינה שלא היו תלויים בתעשייה. התעשייה המתפתחת נחשבה במקור סיכון. האדישות שגילתה הבנקאות המסורתית לצורכי תעשייה יצרה חלל שמתוכו צמחה הבנקאות המודרנית שהתאימה את מדיניותה לצורכי מימון התעשייה. קבוצת בישופסהיים שהתפתחה בזיקה לתהליכי תיעוש וסלילת מסילות ברזל הייתה אופיינית לבנקאות המודרנית.

 

הירש הופך לנדבן

בשנות השבעים של המאה הי''ט בחל הברון הירש לפעול מען יהודים. כאשר שהה בבלקן ראה את סבלן של הקהילות היהודיות שם והחליט לתמוך בחברת כי''ח. באותה תקופה כבר פעלו במערב אירופה כמה וכמה אגודות יהודיות שביקשו לתת ביטוי לסולידריות ולאחווה בין יהודים באשר הם. יוזמי האגודות היו יהודים משכילים ואמידים אשר נהנו מהרווחה המערב אירופית וליבם נחמץ נוכח הפיגור התרבותי והכלכלי של אחיהם שבחבלי העולם האחרים. מציאות חייהם של יהודי מזרח אירופה ואגן הים התיכון הוגדרה בפיהם כ'דגנריציה' כלומר ניוון. הם האמינו כי חובתם לתרום לשיפור מעמדם התרבותי של אחיהם. הבולטת באגודות התמיכה הללו הייתה כל ישראל חברים.

חברה זו הוקמה בפריז בשנת 1860. בעשר השנים הראשונות לקיומה הקימה רשת של מוסדות חינוך בצפון אפריקה, באסיה ואף בארץ ישראל (בית הספר החקלאי מקווה ישראל). מוסדות כל ישראל חברים העניקו חינוך מקצועי מודרני והשכלה מדעית בסיסית. ההנחה הייתה כי כלים אלה יאפשרו ליהודים להתערות בחברה שבה הם חיים.

בשנת 1873 יצר הברון הירש קשר ראשון עם כי''ח. הרקע לדברים היה ביקור ממושך שערך בתורכיה. הברון סייר בשטחי האימפריה העות'מנית לרגל הנחת מסילת ברדל ראשונה בתורכיה שהוקמה בכספי השקעותיו.

הברון הירש נדהם מהבערות והדלות ששררו בקרב היהודים המתגוררים ברחבי האימפריה. בכל מקום ראה עקבות קדמה ושיפור אך היהודים אינם זוכים כמעט ליהנות מהם. התרופה לדעתו תהיה לדאוג ללימודו וחינוכו של הנוער היהודי. הברון הירש החליט לתרום מליון פרנק לחברת כי''ח ותוך כמה שנים הפך להיות המממן העיקרי של פעילות החברה. הוא כיסה את הגירעונות השנתיים, הקציב סכום שנתי לקרן להכשרה מקצועית וייסד קרן מענקים לחניכים מצטיינים. ההערכה היא כי תרומותיהם של מוריס ורעייתו למען כי''ח הגיעו לסכום של 15 מליון פרנק.

הברון הירש דגל בקו הפילנתרופי של כי''ח. הסיוע ליהודים נזקקים לא צריך להתבטא במתן צדקה ובמשלוח תרומות אלא במתן כלים שיאפשרו היחלצות מהמצוקה. הדרך לכך היא בהקניית השכלה, חלוקה נבונה של אמצעי ייצור וגיבוש תוכנית מקיפה להבראה כלכלית, חברתית ותרבותית. הירש השקיע כספים רבים במזרח אירופה וניסה להשפיע על השלטונות הרוסיים להקים בתי ספר מקצועיים כבור יהודים, אך נתקל בחומות בירוקרטים ורוב רעיונותיו לא התממשו. הירש הפך את וינה למרכז פעילויותיו.

בעת הפוגרומים ברוסיה 1881 – 1182 (סופות בנגב) החל הירש לסייע לפליטים בגבול האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1887 מת ממחלה קשה לוסיין בנם יחידם של הזוג הירש. מאורע קשה זה שינה לחלוטין את חייהם. הירש פרש מכל עסקיו וקיבל החלטה יחד עם אשתו לשרת את האנושות עד סוף חייו. ''האנושות תהייה יורשתי' כך אמר.

הברון הירש הגיע למסקנה כי אין די בניסיונות להקניית חינוך מודרני. היחלצות היהודים מהמצוקה הקשה מותנית בהגירתם מן הארצות שהאנטישמיות משוקעת עמוקות בתודעת האוכלוסייה. הברון החל לתכן עידוד הגירה לארצות אחרות בהן יוכלו היהודים לבנות את חייהם מחדש כבריות יצרניות ובריאות. הברון גיבש תכנית רחבת היקף להגירת יהודים. את עיקריה שטח במאמרו 'השקפת עולמי על הפילנטרופיה' שפורסם ביולי 1891. הוא הציע לארגן הגירה מסודרת של יהודים בעיקר מרוסיה ורומניה. כשארצות היעד הוצעו קנדה, אוסטרליה וארגנטינה. לשם מימוש חזונו הקים הירש את יק''א- jewish colonizatiov association חברה להתיישבות יהודית.

 

חברת יק''א וההתיישבות בארגנטינה

חברת יק''א הוקמה על ידי הברון הירש בשנת 1891 בפריז כדי לפעול למען יהודים בארצות מצוקה. לנגד עיניהם של ראשי החברה עמדה בעיקר מצוקתם של יהודי רוסיה הצארית שכללה גם את ליטא, אוקראינה, ביילורוסיה, חלק מפולין ובסרביה (חבל מולדביה ברומניה). היהודים ברוסיה הצארית חיו בעליבות ובעוני מחפיר. הם היו מוגבלים בתנועותיהם ובזכויותיהם. בשנת 1792 פרסמה הצארינה יקטרינה הגדולה צו האוסר על היהודים להתגורר בשטחים שמחוץ לגבולות פולין הרוסית, ליטא וביילורוסיה. אזור זה זכה לכינוי המפוקפק 'תחום המושב'.

על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1897 התגוררו בתחום המושב למעלה מחמישה מליון יהודים. רבים מהם הגיעו לשם לאחר שגורשו מבתיהם. היהודים ברובם חיו בעיירות נחשלות בצפיפות איומה ובתנאים בלתי נסבלים. אלו אותן עיירות אשר זכו לתיאורים כה צבעוניים ולוו בבדיחות עממיות בסיפורי החסידים ובכתבי  י''ל פרץ, מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם.

היהודים סבלו מן המציאות הכלכלית והתרבותית הקשה וגם מגילויי אנטישמיות  תכופים. ההנהגה הפוליטית, הכנסייה, הגורמים הרדיקליים והאיכרים – כולם התייחסות ליהודים כגורם מאיים. לעיתים אף ייחסו להם תכונות דמיוניות. פעמים רבות במהלך המאה הי''ט התבטאה האיבה ליהודים בהתנפלויות ספונטניות או יזומות: הרג, שוד, אונס, ביזה והתעללות. בפולקלור היהודי זכו האירועים הללו לשם - פוגרומים.  לעומת דלותם של יהודי מזרח אירופה נהנו יהודי המערב מתנאי חיים משופרים יחסית. היהודים זכו לשיווין זכויות לפחות באופן רשמי בשני החוק. הם היו רשאים להשתלב בעולם העסקים, הפוליטיקה, האקדמיה והאומנות. יהודים רבים הצליחו לפרוץ דרך ולקנות לעצמם שם כמובילים חברתיים וכלכליים. אחד מהם היה הברון דה הירש עצמו.

יק''א נרשמה כדין ביום 10.9.1891 במשרדי רשם החברות בלונדון. הנהלת החברה התכנסה בפריז והשתתפו בה נציגי קהילות יהודיות ממערב אירופה ואף נציגי 'כל ישראל חברים' וחברות נוספות. על פי התכנית היו אמורים להגר 300 – 400 אלף איש אשר יישובו בארגנטינה יקבלו אמצעי ייצור ראשוניים ותוך שנים אחדות יחיו בארץ הדרום אמריקנית כאזרחים בעלי מעמד וכבוד. מהכנסותיהם כחקלאים יחזירו המתיישבים את ההלוואות שניצנו להם והכסף יופנה להשקעה ביישובים של יהודים נוספים בארגנטינה.

בכל רחבי הארץ הענקית הזאת חיו 3 מיליון בני אדם בלבד. שטחים עצומים היו ריקים מאדם והממשלה המקומית הייתה מעוניינת מאד בעידוד הגירה לתחומה. גם הממשלה הרוסית לא הערימה קשיים ואפילו הייתה נכונה להושיט סיוע להגירה. ארץ ישראל לא הוצעה כיעד להגירה. על אף שבאותה עת פעלה חברת יק''א בירושלים. יתכן שההתעלמות נבעה מחוסר הרצון להתכתש עם האימפריה העות'מנית המתפוררת יתכן שהיה זה מתוך הנחה שארץ ישראל אינה יכולה לקלוט הגירה בהיקפים גדולים ואולי היה זה בשל העובדה שבארץ כבר פעלה פקידות הברון רוטשילד והיה חשש כי שני המנגנונים יתנגשו זה בזה. כך או כך הכיוון סומן לארגנטינה. הירש הצליח לחתום הסכם עם שר הפנים של ארגנטינה לפיו תמכור הממשלה לברון 32,000 קמ''ר. המושבות היהודיות שיקומו על שטח זה תהיינה בעלות ממשל עצמי כולל הזכות לקיים הגנה עצמית, הכול בפיקוח השלטונות. ההסכם נשא אופי מסחרי יותר מאשר אופי מדיני ולא זכה לאישור בית הנבחרים.יש לציין שהירש ניסה לחתום הסכם עם מדינה ריבונית בניגוד לטריטוריאלי סטים אחרים שניסו ברוב המקרים לחתום הסכם עם רשויות קולוניאליות. בדצמבר 1889 נחתה בחופי ארגנטינה האוניה 'וזר' כשעל סיפונה מהגרים יהודים ממזרח אירופה. הללו הקימו את המושבה הראשונה מוזסוויל.  כחלק ממפעלה של יק''א החל הברון הירש לתמוך במושבה. השם הנציח את משה רבנו ולא את הברון הירש כפי שחשבו רבים בטעות. שאר המושבות הוקמו כבר על ידי יק''א. מוזסוויל פעלה הקואופרטיב אוטונומי ויצרני. היא זכתה לכינוי 'אם המושבות בארגנטינה ובנותיה'.

תגובתה של יהדות מזרח אירופה הייתה צוננת ביותר. היו שראו בהגירה המונית צעד שעשוי להתפרש כבגידה במולדת ועלול להביא לרדיפת יהודים. מנגד ראו 'חובבי ציון' בתכנית בגידה בארץ ישראל.

הברון הירש לא נרתע מההסתייגויות. חברת יק''א הוסיפה לפעול להגירת יהודים לארגנטינה אך בהיקף מצומצם בהרבה מהמתוכנן. עד שנת 1895 הוקמו 910 יחידות משקיות במחוזות בואנוס איירס, אנטרה ריוס וסנטה פה. סך כל המתיישבים בכל המושבות היה 6757 נפש. רבים מן היהודים שכבר התיישבו בחוות החקלאיות מאסו בחיי הכפר ועברו להתגורר בערים הגדולות.

מה היו הסיבות לכישלון ההתיישבות הארגנטינה? ענפי החקלאות המסורתיים בארגנטינה היו גידול בקר לבשר ותבואות. הגידולים היו תלויים בשיווקם בארצות רחוקות. הדרכים הרעועות ותנודות השוק לא אפשרו ביסוס ענפי חקלאות לכדי פרנסה בטוחה. ההתיישבות לא נשאה אופי כפרי. שטח אדמה למשפחה הגיע לכדי 1500 דונם ובעצם היו אלה חוות מרוחקות ללא אפשרות מעשית לתת למתיישבים חינוך, חיי קהילה וחברה ושירותים אחרים בצורה נאותה. היהודים שבאו מכפרים חקלאיים ברוסיה היו רגלים לחיי כפר במבנה מרוז המאפשר שירותי דת, חינוך וחברה בסיסיים.

ב-1891 בשנה הראשונה להגירת היהודים הייתה ארגנטינה שרויה במשבר כלכלי. המדינה נסוגה מהר מאד מההסכם עליו חתמה עם הברון ונשמעו נימות אנטישמיות מגורמים בממשל. האקלים היה קר מאד בחורף ולח מאד בקיץ. שנות בצורת לא היו נדירות. מרבית האדמות בחלק במזרחי המשופע בגשמים היו מחושות ביערות אותם היה צריך לברא. נהר ברחמו שהיה אמור להיות נתיב תחבורה לשיווק התוצרת החקלאית התגלה כלא כשיר לשיט רציף. האדמות הפוריות יותר היו בפרובינציות המאוכלסות הוותיקות. בסופו של דבר נאלץ הברון הירש לקנות אדמות בשטחים מאוכלסים יותר ואף הקים מושבות אחדות. אולם הוא ידע שהתיישבות חקלאית מצומצמת אינה אלטרנטיבה לאוטונומיה יהודית עליה חלם.

 

הברון הירש יק''א, הציונות ומעורבותו של הברון הירש בניסיון התיישבות בעבר הירדן

ב-1891 החלו כמה גופים הקשורים לחובבי ציון להתעניין ברכישת קרקע בעבר הירדן המזרחי. אגודות שונות פנו לברון הירש שיסייע בעלייה לארץ. א' צדרבוים עורך עיתון 'המליץ' נפגש עם אנולד וייט שליחו של הירש לרוסיה וביקשו להטות את לב הברון  לתת פיתרון לפלשתינה בעבר הירדן. וייט השיב שאינו שולל את רעיון יישוב ארץ ישראל ואפשר שיעזור שווה בשווה ליוצאים לארץ ישראל ולארגנטינה. הירש חשש שכישלונו להקים רשת מסילות ברזל בתורכיה יחזור על עצמו שוב. הוא הכיר האת בשלטון העות'מני וחשש שהתיישבות בארץ ישראל לא תהייה בטוחה שכן יש סיכוי שהרוסים ישתלטו עליה. הירש חיבר בנדון תזכיר לאגודות חובבי ציון בארצות השונות.

לאחר שנים פורסם המסמך על ידי אדם רוזנברג יושב ראש חובבי ציון בניו יורק כדי להוכיח שהירש היה נכון לפעול בארץ ישראל. הירש חיווה דעתו שעדיף לקבל קרקע במגעים מדיניים על דרך הקנייה. כמו כן אין לערוך התיישבות חפוזה אלא לבצע סקר מקדים.

פעולתם של הברון הירש וחובבי ציון התמזגה עם פעילותו של יוסף נבטו ביי. נבון פעל להשגת פירמאן מידי הסולטן עבדול חמיד לאוטונומיה יהודית בעבר הירדן. התוכים דרשו 3 מליון ליש''ט למקרה שאזרחי האוטונומיה ינסו למרוד. נבון נפגש עם הברון הירש והצליח לשכנעו לתמוך בתוכנית. ההתלהבות בקרב חובבי ציון הייתה גדולה. על אף הנכונות הנדירה של כל הגופים לא יצאה התוכית לפועל. ההסבר הראשון הוא חוסר כיס. הכסף התחלק בין חובבי ציון, אליאס והברון הירש. הוא התחייבה לתת  200 אלף פרנק. לאחר שחובבי ציון התקשו לתת את חלקם סירב הירש להגדיל את הסיוע. התורכים העלו את המיר לחמישה מליון ליש''ט דבר שטרפד את העסקה כולה. ההתיישבות בעבר הירדן המזרחי פוספסה.

לדברי נבון הייתה סיבה אחרת לכישלון. לאחר שמסר להירש את תכניתו וביקש את סיועו לא הודיע לו הירש את תשובתו החיובית אלא הבריק בהתלהבותו ישירות לסולטן שיהיה מוכן לתת שלושה מליון ליש''ט. הירש רצה לנצל את ההזדמנות ולחדש את הקשר הישיר לסולטן לאחר שיבוש היחסים בעבר. אולם הסולטן העלה את המחיר לחמישה מליון. הירש סירב למחיר החדש. יש הגורסים שהתערבותו של רוטשילד מנעה את העסקה.

 

הירש וחובבי ציון

כאשר הקים הברון הירש את מפעל ההתיישבות הגדול בארגנטינה באו אליו מנהיגים של תנועת חובבי ציון וביקשו שיסייע להם לקדם את ההתיישבות בתורכיה האסייתית ובעיקר בסוריה ובארץ ישראל. תרומתו הכספית להקמת בנק אגררי למימון ההתיישבות וקשריו בחצר הסולטן התורכי נראו בעיני חובבי ציון חשובים ביותר. הם גם קיוו שאישיותו ומעמדו של הירש יביאו מוניטין למפעל ההתיישבות בארץ. הירש השיב בתזכיר מפורט בו מנה את יתרונותיה של ארגנטינה על אלה של ארץ ישראל. החקלאות בתורכיה האסייתית אינה פורחת כמו בזו של ארגנטינה. האקלים מעולה, ארגנטינה משקיעה סכומים עצומים בשיפור דרכי התחבורה לעזרת המתיישבים, שטח המדינה עצום ואוכלוסייתה דלילה. כאן המקום לריכוז המוני מהגרים. בארץ ישראל יש חשש לעימות עם האוכלוסייה המקומית ועם האימפריה הרוסית שלוטשת עיניים על הלבנט. הירש מדבר גם על חוסר האמון שלו התורכים בכל הקשור בקיום עסקים עימם.

עם זאת הסכים הירש לסייע לחובבי ציון אך רק בתנאי מפורש שיפסיקו לבסס את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל על ''זיכרונות דתיים ומסורות היסטוריות'' כפי שעשו עד אז ויסכימו להעמיד את רעיון ההתיישבות בארץ ישראל לבדיקה יסודית המבוססת על נתונים כלכליים, חברתיים ופוליטיים כפי שנהג הוא עצמו לדבריו בטרם החליט לקבוע את מקום מפעלו בארגנטינה. הברון הירש לא שלל את ארץ ישראל לחלוטין והיה נכון להשקיע בתורכיה האסייתית אך בתנאים מסוימים.

בישיבת חובבי ציון עם נציגי כי''ח והברון הירש בדבר מימון משלחת חקר ל'תורכיה האסייתית' והקמת בנק אגררי למימון ההתיישבות טען הירש שחובבי ציון צריכים להוכיח את יכולתם בגיוס כספים. החלום ליישוב ארץ ישראל והפיכתה לבית לאומי היה בגדר חלום שאתו לא פסל אך חשב  על עניינים פרקטיים ולא חלומות שהרי בעיית היהודים אינה יכולה לחכות.

דווקא הבסיס ליישוב ארץ ישראל אותו ראו חובבי ציון – 'זיכרונות דתיים ומסורות היסטוריות' עליו לגלג הברון הירש היה הייסוד העיקרי עליו התבססה הציונות של חיבת ציון ולאחר מכן של ההסתדרות הציונית. היה זה הבסיס לייסוד מוסרי של העם השב לביתו, לארץ היחידה שבה קשורה מהותו. שיקולים הגיוניים, מדעיים, פוליטיים וכלכליים עומדים בסתירה לשאיפות העם ופעולותיו. הציונים ראו הארץ ישראל את ביתו היחידי של העם היהודי שזכאי למדינה משלו. זו הרי מהות הציונות.

ראייה שונה זו מבדילה בין הציונות לבין הברון הירש שלא היה ציוני למאות שפעל בימי חייו רבות לעזרת יהודים ובמציאת פתרון לבעיה היהודית של מזרח אירופה.

 

הפגישה עם הרצל

ב-1895 נפגש הברון הירש עם הרצל בעיצומה של פרשת דרייפוס. הרצל הטיח בפניו שהוא מגדל פושטי יד כלומר מפעל ההתיישבות של הברון בארגנטינה אינו מפעל התיישבות אלא מפעל צדקה. הברון כבר קיבל דו''ח על פעילותו בארגנטינה והתחרט על 184 המשפחות הנוספות שאישר לשלוח לשם.

הפגישה הייתה בעצומו של חשבון נפש נוקב שעשה הברון עם מפעל ההתיישבות בארגנטינה. הרצל לא חידש דבר לברון שכבר למד את הלקחים ממפעלו בארגנטינה על בשרו. הצעתו של הרצל שדנה בטיפול במתיישבים בגישה עסקית מוזכרת בספרו 'מדינת היהודים' שם מתלבט הרצל בין ארגנטינה לפלשתינה. גם הרצל עדיין לא הפנים את הרעיון הציוני הטנור שמכוון לפתרון בהתיישבות בארץ ישראל בלבד. ישראל בעדיפות ראשונה או מדינה אחרת בעדיפות פחותה.

הירש כמו הרצל האמין שכסף בלבד לא יפתור את בעיית היהודים. הוא האמין בכוח החזון. מדיניותו של הרצל כלפי הירש התבססה על ההערכה שחרף יחסו הצונן ניתן יהיה לגייסו לתמיכה בציונות שכן הירש נבדל משאר אילי ההון היהודים בכך שרק הוא ביקש לעשות דבר גדול בשביל העניים. היהודים העשירים אכזבו את הירש באדישותם כלפי אחיהם החיים במצוקה נוראה.

לפי דבריו של הרצל מותו של הירש בטרם עת קטע את המשא ומתן שהחל עם הברון והיה יכול להביא לעזרתו למפעל הציוני. הרצל טען שיכל לרתום את הירש לעניין והיה זה רק עניין של זמן כדי להלהיב את הירש. הרצל איחר את המועד. הוא העדיף להמתין עד קבלת צ'רטר ליישוב הארץ בחסות אחת המעצמות. בכך לא היה שוני גדול בינו לבין הירש. ואולי זו הסיבה שפנה להירש בדבר סיוע למפעל הציוני. הרצל סבר כי לאור ההסכמה השוררת בינו לבין הירש בדבר חשיבות הייסוד בפוליטי בכל תכנית לפתרון בעיית היהודים הרי המחלוקת ביניהם מצטמצמת לשאלת דרכי מימושה. הייסוד המדיני אכן תפס מקום מרכזי בפעילותו הפילנתרופית של הירש. יוזמתו הראשונה למען יהודי רוסיה  הייתה הקמת קרן לקידום חינוך מקצועי. היה בה ייסוד מדיני מפורש: מימושה היה אמור להיות רק לאחר משא ומתן עם השלטון הרוסי. גם בארגנטינה ייחס הירש חשיבות לכך שאיזור ההתיישבות היהודי יזכה למעמד אוטונומי כלשהו. חוקתה של ארגנטינה הבטיחה מעמד אוטונומי לפרובינציה שתגיע לאוכלוסייה של שישים אלף נפש. גם הניסיון לרכוש אדמות בגלעד קיבל את ברכתו של הירש רק לאחר שנוצר הסכם עם השלטון התורכי.

בניגוד לפילנתרופיה המסורתית שאופיינה על ידי נדבנות אישית חתר הירש להבטיח בסיס ציבורי רחב למפעליו ומגמה זו באה לידי ביטוי בהקמתה של יק''א. ניתן להבחין בחמישה עניינים בהם דומה הפילנתרופיה  של הירש לזו של הציונות של הרצל: חוסר אפשרות לפתור את בעיית היהודים בארצות מושבם, הגירה מאורגנת לטריטוריה שתושג במשא ומתן כפתרון לבעיית היהודים, הגשמת התכנית על ידי הנהגה המורכבת הפלוטוקרטיה היהודית ומגורמים ציבוריים מייצגים, האופי הפוליטי של התענית ודרכי הגשמתה, פרודוקטיביזציה של היהודים והעמדת ההתיישבות על בסיס עסקי תוך ביקורת על מודל המושבות של הברון רוטשילד בארץ ישראל. כאן המקום להזכיר שהרצל היה יריבם הגדול של הרוטשילדים וסלד מכל מה שהם ייצגו – תאבת בצע והתנשאות. הרוטשילדים ראו עצמם כמנהיגים טבעיים של קהילותיהם ובאי כוח היהודים כלפי השלטונות. הירש שהיה יריב מר של בית רוטשילד הפך לאלטרנטיבה של הרצל בפנייתו לאילי ההון היהודים הגדולים.

הקנאה ברוטשילד לפי הרצל היא שעמדה בייסוד מעל ההתיישבות בארגנטינה. קנאה זו עשויה להביא את הירש לתמוך בציונים כדי שהירש ולא רוטשילד יהיה הראשון בארץ ישראל. המפגש של הרצל עם הירש היה מוקדם מדי לגביו ומאוחר מדי להירש.

 

יק''א לאחר מותו של הברון

ביום 20 באפריל 1896 נפטר הברון והא בן 65 שנים. העיזבון של היהודי העשיר היה בסך 7,337,857 ליש''ט מסכום זה הופרש לאחר מאבק משפטי ממושך סכום של 1,228,857 ליש''ט כמס עיזבון. הסכום שנותר למעלה משישה מליון ליש''ט הצטרף להונה הבסיסי של חברת יק''א והפך אותה לאחד הגופים החזקים והמשפיעים בעולם היהודי. לפי צוואתו של הירש יעבור הונו העיקרי לידי יק''א. לא ניתן לתאר את הירש בלי התייחסות לאשתו קלרה. הייתה זו קלרה שמשכה את הירש להפוך לנדבן גדול. לאחר מותו היא פקחה באופן אישי על מנגנון האדמיניסטרציה בארגנטינה ותרמה כספים לקרנות רבות. בשלב זה הופנו רוב ההשקעות של יק''א למושבות דרום אמריקה.

ב-14 באוקטובר 1896 התכנסה הישיבה הראשונה של יק''א של המועצה האדמיניסטרטיבית של יק''א לראשונה ללא נוכחות הברון הירש. כולם ידעו כי מעתה תתנהל יק''א באווירה דמוקרטית ופתוחה יותר.

במועצת יק''א היו תשעה חברים, שלושה מאנגליה, שלושה מצרפת, שניים מגרמניה ואחד מבלגיה. שניים מן הנציגים הצרפתיים היו מבאי בתו של הברון אדמונד דה רוטשילד. האחד הרב צדוק קאהן שהיה הרב הראשי של יהודי צרפת נואם מזהיר ודמות רבת השפעה. הרב קאהן היה אחד האישים אשר השפיעו יל הברון רוטשילד להתערב במפעל ההתיישבות בארץ ישראל. השני היה נרסיס לוון עורך דין בעל שם שהיה במקביל נשיא כי''ח ונשיא הכבוד של הוועד המרכזי של חובבי ציון בפריז.

באסיפה של יק''א הועלתה לראשונה בזהירות רבהה ההצעה להשקיע כספים בארץ ישראל. מאחורי היוזמה עמד הוגה הדעות והעיתונאי אמיל מאירסון שהיה באותה עת מזכיר חובבי ציון בפריז ומי שיהיה בעתיד מנהל יק''א. הרב צדוק קאהן ונרסיס לוון תמכו ברעיון זה. בהשפעת מאירסון הצטרפו לדעתם הנציג הצרפתי השלישי הארכיאולוג סלומון ריינך והבנקאי הבלגי פרנץ פילפסון. יתר חברי ההנהלה היו מסויגים מאד. ארץ ישראל בשולי הלוונט נראתה מקום בעייתי מאד. יתכן שהיה חשש מפני נתנגשות עם האינטרסים של הברון רוטשילד. בסופו של הויכוח התקבלה החלטה להעניק הלוואות בריבית נמוכה למושבות שלא נהנו מתמיכת הברון רוטשילד. הכספים הועברו למושבות משמר הירדן ונס ציונה. כעבור שנה הורחבה התמיכה למושבות רחובות וחדרה. בדו''ח של חברת יק''א לשנת 1887 נכתב:

'' המועצה החליטה לבוא רק לעזרת מושבות הקיימות בארץ שנראה שיש להן סיכוי להצלחה.'' הנה כי כן אמנם בהסתייגות ובחשש החלה יק''א לפעול למען ההתיישבות בארץ ישראל.

יק''א פונה להתיישבות בארץ ישראל

כבר לפני מותו החליט הברון הירש לשנות את ייעודה של חברת יק''א. מפעל ההתיישבות בארגנטינה נכשל והיה צורך ליצוק תוכן חדש בעבודתה של החברה. הירש החליט שיק''א תתמוך במתיישבים שנשארו בארגנטינה אך לא תמשיך במפעל ההתיישבות. עדיין לא הוחלט מה יעשה בהונה העצום של החברה. והנה לאחר מות הברון הנהלת יק''א מחליטה להשקיע בהתיישבות בארץ ישראל. האם הברון היה מסכים ל]פעילות בארץ ישראל בחייו זאת לא נדע אך אנו יודעים שהברון עצמו תכנן שינוי באופי החברה אך לא מימשו.

בשנה שבה החליטה יק''א לפעול בארץ ישראל כבר נודע בעולם היהודי דבר הספרון 'מדינת היהודים' שחיבר העיתונאי תושב פריז ד''ר תיאודור הרצל. חיבורו של הרצל זכה לתשומת לב רבה יש שהתלהבו ויש שחששו שמה נטרפה חלילה דעתו של הכותב. בשנת 1897 שנה לאחר פרסום 'מדינת היהודים' התכנס בבזל ביוזמת הרצל הקונגרס ראשון של התנועה הציונית. יחסה של חברת יק''א ליוזמתו של הרצל היה בתחילה מנומנם למדי. הרצל מצידו ביטא זלזול בניסיונות הסרק שערכה יק''א להפוך יהודים לחקלאים. בספר מדינת היהודים לא שלל הרצל את רעיון ההתיישבות בארגנטינה. הוא ראה באלת מקומה הגיאוגרפי של הטריטוריה היהודית נושא טכני הנתון להחלטת הרוב ולא עניין מהותי: ''היש להעדיף את ארץ ישראל או ארגנטינה? האגודה תיקח את אשר יותר לה ואשר תבוא עליו הסכמת רוב עמינו.''

אנו רואים שהתנועה הציונית בראשית דרכה לא הייתה שונה מהותית מיק''א. שתי התנועות הוקמו כדי למצוא פתרון לבעיה היהודית על ידי התיישבות יהודית בטריטוריה חדשה. לשתיהן לא הייתה תשובה מוחלטת היכן יהיה מקום זה. לפחות לא בימיו של הרצל.

 

סיכום

לאחר מותו של הברון הירש ניתן לעשות חשבון נפש ולראות האם תרם למפעל הציוני. רוטשילד שהיה יריבו הגדול של הירש הוביל את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל לניהולה של יק''א. רוטשילד היה מקורב להנהלת יק''א והעיקר לנרסיס לוון, צדוק קאהן ולסלומון ריינאך. פעולותיה של יק''א בארץ ישראל בסיוע למושבות שלא קיבלו תמיכה מרוטשילד לא נעלמו מפניו. גישתה העסקית של יק''א ברוחו של הברון הירש אומצה למעשה על ידי הברון רוטשילד. המשבר במושבות בארגנטינה לא הרתיע את רוטשילד מחיבור עם יק''א. ב-1901 הקימה יק''א את המפעל ההתיישבות בגליל התחתון והפכה לנותנת החסות והמנהלת של כל המושבות שנוהלו על ידי הברון בארץ ישראל. ההסתדרות הציונית עברה זעזועים רבים בעקבות מותו הפתאומי של הרצל שהביאו בסופו של דבר לידי צינות מעשית עם קניית אדמות דלייקה בכנרת מאותה יק''א. חוות כנרת שהוקמה ב-1908 על ידי המשרד הארץ ישראלי ומנהלו ארתור רופין כחלק מניסיונות ההתיישבות של ההסתדרות הציונית הוקמה לפי מודל חוות סג'רה אותה הקימה יק''א ב-1899 כחלק ממפעל ההתיישבות בגליל התחתון. הירש בלי שהתכוון הפך בעקיפין לאחר מותו בעצם הקמתה של יק''א לאחר התורמים הגדולים בחידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בשלהי העלייה הראשונה בראשית המאה העשרים על ידי הקמת המושבות הראשונות בגליל התחתון וביצירת תשתית התיישבותית לאנשי העלייה השנייה.

 

מורן גל-און

 

מורן גל-און

טל' נייד - 0522483380

:כתובת

כפר תבור, ת''ד 348

מיקוד 1524100

 

:דוא''ל

morangalon45@gmail.com